יום שני, 28 בדצמבר 2015

קטעים נבחרים שרצו כאן השנה

אני: "ממי, תקשיב, מאוד כיף לי בבית עם מיקוש בחופשת לידה. באמת. במיוחד עם הריפלוקס וההנקה שמשתלבים נפלא. (not. אני עייפה בטרוף, מרגישה כמו סמרטוט רצפה, מיקה בוכה 24/7, קשה לי ולא יצאתי מהבית כבר חודשים). בקיצ' יש קורס בלוגים שאני רוצה להירשם אליו"
יניב: "קורס בלוגים? תכל'ס זה נשמע לי  קצת מוזר, אבל זה לא ממש יעזור לי, נכון?"
אני: "נכון. יופי. אני שמחה שסיכמנו את זה, אז אני נרשמת. אהה וזה מתחיל מחר"

כעבור שבוע

ממלמלת לעצמי: "מה חשבתי לעצמי? מה לי ולזה בכלל?"
למה היית צריכה את האתגר הזה עכשיו? מה רע לך בלהתרכז רק בחופשת לידה?
תגידי את נורמלית?! עכשיו כבר התחייבת שיגעת את המערכת ואת לא יכולה ללכת אחורה.
תושיבי את התחת שלך ותכתבי. מה תכתבי?! מה?!"

בסוף היום נולד הפוסט הזה

 כעבור חודש

אני: "יש!!! עוד מעט ט"ו בשבט. זה מעולה"
יניב: "מה מעולה?"
אני: "אתה יודע איזה הדרכות מטורפות אפשר להכין לבלוג?"
אני: "נועם, בוא ממוש. חייבים להוציא את השוקולדים והתבניות מהארון. מתחילים להכין הדרכה לט"ו בשבט"
נועם: "מה??? אבא, מה אמא רוצה?"
אני: "בוא חמודי. נכין עציצים משוקולד"

                                                                    בסוף היום נולד הפוסט הזה

כעבור ארבעה חודשים

אני: "אין לי יותר על מה לכתוב בבלוג".
אורה: "די, נו."
אני: "כל הפרויקטים שלי בסטטוס בנייה. עד שיהיו לי תמונות ייקח שנים. טוב לא שנים. חודשים".
אורה: "אבל גם העלית בבלוג הדרכות"
אני:" נכון, מדי פעם "מתפלקים" לי פוסטים על קינוחים".
אורה: "תגידי מה את עושה שם, מה זה כל הרעש הזה?".
אני: "מה חוץ ממיקה ונועם? זה המסקנטייפ. אורזת ארגזים. עוברים לגבע כרמל עוד חודשיים".
אורה: "יא גנובה, תכתבי על זה"
אני: "מה?????"

כעבור חצי שנה 

יניב: "ממי, אני מזכיר לך. אנחנו עוברים לדירה שכורה. זה זמני. אולי עוד נחזור הביתה. אני לא מתכוון להשקיע."
אני: "בקטנה, ממש. רק נצבע את הקירות ואולי ניישר איזה קיר פצפון עם גבס"
כעבור כמה ימים
אני: "אבא, תגיד יש מצב שאתה בא לעזור לי עם הדירה? קניתי קרמיקות למטבח והחלטתי להדביק אותן. יניבי פשוט בעבודה ואני עושה לו הפתעה"
אבא שלי:" את מה?"

אני: "כן נו, זה ממש בקטנה. לא אמור להיות סיפור. בקיצור אתה בא?"
בעקבות זאת התפרסם הפוסט "דברים שלא חשבתי שאספר"

לאחר 3 שבועות נולדו הפוסטים על הבית המהמם שלנו בגבע כרמל (אובייקטיבית ממש) "הגודל לא קובע" חלק א' ו"הגודל לא קובע" חלק ב'.     

כעבור עשרה חודשים

כתבתי את הפוסט הכי חושפני שלי  ever. 
פוסט על חלומות, אמהות, הסבת קריירה, הגשמה עצמית והקשיים שבדרך. 
 הפוסט "שמישהו יצבוט אותי".

 כעבור שנה

וואו זה מטורף, הבלוג חוגג השבוע שנה.

כשהתחלתי לכתוב לא האמנתי שתחושת הסיפוק וההנאה יהיו כה עצומים, שאכיר בדרך חברות טובות ונפלאות ושתוך מספר חודשים יעקבו אחריו אלפי קוראים. בינינו, במהלך השנה היו ימים של עליות ומורדות. קושי לג'נגל בין כל הכובעים. אמא, רעיה, מעצבת ובלוגרית. באותם רגעים קראתי אתכם. את התגובות שלכם. את ההודעות האישיות מחממות הלב מכם. אני רוצה להודות לכם, על שקראתם, ששיתפתם ,שהגבתם ושחיבקתם.

תודה על כך שאתם חלק מהחלום המתגשם שלי .

מה יותר כיף מלקבל מתנות ליום הולדת? (אוהבת מתנות ואחיה, תודה) להעניק מתנה סופר שווה לאחת הקוראות האהובות שלי.  את מוסה החתיך בעיצובה של חופית חכם לבית metalya. אני כל כך אוהבת את המוסה שלי (הצהוב שמככב בתמונה למטה) שהחלטתי לרכוש גם אחד עבורכן במתנה.


איך זוכים במתנה? 

1. מוזמנות להירשם לבלוג  הרשמה
2. לכתוב בתגובה מטה איזה צבע של מוסה תבחרי אם תזכי.

3. לעור זוהר ומלא חיים שתפי את הפוסט עם חברייך, פרגון עושה פלאים לעור הפנים והנשמה (שיתוף הוא לא חובה)

ביום חמישי ה14/1 תוכרז הזוכה... בהצלחה☺

מזמינה אותכם לעקוב אחרי גם בפייסבוק- סיון ליבנה חכים- תכנון ועיצוב פנים

לחיי עוד הרבה שנים מאתגרות, מצמיחות, מרגשות ומשמחות יחד.

שלכם,

סיון