יום שלישי, 3 בנובמבר 2015

שמישהו יצבוט אותי. החלום שלי הפך למציאות.

איך זה התחיל?

אתם מכירים את האנשים שיודעים מגיל אפס במה הם רוצים לעסוק כשיהיו "גדולים"?
איך זה כל כך ברור להם? למה אצלי זה לא כך?
תמיד אהבתי ליצור. ידעתי שאני משוגעת על עיצוב ומטורפת על אפייה ומתוקים, אך מה לעזאזל בוחרים כמקצוע?
מדוע אני לא מצליחה לענות על השאלה הפשוטה הזו?

תחלמי

כל הזמן אמרו לי תתחברי לעצמך. תני לעצמך לחלום. תדמייני עולם ללא מגבלות. במה את עוסקת שם?
נשמע פשוט מאוד, נכון? ממש לא.
חלמתי. חודש. חודשיים. חצי שנה. שנה. הגעתי לנחלה. עיצוב פנים!!!
איך לא חשבתי על זה קודם?

לפני שרצתי להירשם ללימודים התייעצתי עם מספר מעצבות ותיקות בתחום, הן קצצו לי את הכנפיים. 
אמרו לי שלהיות מעצבת עצמאית זה "קשה נורא", שהתחרות מטורפת ובכלל כדאי שאשאיר את העיצוב כתחביב.
נבהלתי. החלטתי ללכת "על בטוח". בחרתי ללמוד הנדסת מזון. מקצוע מבטיח, מכניס ועם בונוס גדול הוא יצירתי. 
זה בדיוק מה שאני אוהבת. תירוצים מעולים למעצבת בהכחשה.
חלפו להן 4 שנים. סיימתי את התואר,אך בבטן ידעתי שזה לא זה.

סיון ליבנה חכים -בלוג עיצוב פנים

                                                                             התמונה מכאן



דחיתי את הקץ. למדתי קונדיטוריה. אם כבר מזון, אז לפחות שיהיה מעוצב.
עבדתי כקונדיטורית ושוקולטיירית. כשהגיע הזמן לחבר הכל יחדיו התקבלתי לעבודה כמנהלת פיתוח מתוקים במפעלים.
חלום של עבודה. שכר מעולה, סטטוס נחשב ופרסים על מוצרים שפיתחתי גם זכו כמוצרי השנה.

תסכול

למרות ההצלחה, בתוכי הרגשתי מתוסכלת. למה אני לא מרוצה?
זה בטח ההיריון. ההורמונים. דמיינתי את השיחות העתידיות שלי עם נועם (שהיה אז עובר), שואל אותי במה אני עוסקת?
למה בחרתי דווקא את המקצוע הזה? לא הייתה לי תשובה טובה.

היה לי ברור שאני רוצה שנועם יגשים את עצמו, שיעסוק במה שהוא אוהב, שיהיה מאושר.
איך הוא יעשה זאת אם בבית הוא יראה משהו אחר? אני רוצה לשמש לו דוגמה.

                                               שומר המסך שלי, מאת ענבל גיבור הנהדרת. מוזמנים לאתר שלה

.

הבנתי שאני חייבת לעשות את השינוי. הייתי מודעת לעובדה שזה יהיה תהליך מורכב ויחד עם זאת אפשרי.
הולכת על זה בכל העצמה. בשביל עצמי. בשביל נועם. ידעתי שאין ברירה. אני פשוט לא יכולה אחרת.  

השינוי

לשמחתי הרבה, החצי שלי, יניב ומשפחתי הנפלאה חיבקו אותי בשתי ידיים. הם לצידי.
בחופשת הלידה, עם תינוק בבית יצאתי ללימודים. פרחתי. חיכיתי לשיעורים. התמוגגתי.

מסביבי היו כמה שהרימו גבה, שחשבו שיצאתי מדעתי. גם הקולות מהעבר, של אותן מעצבות הדהדו בראשי. 
הפעם לא נכנעתי להן. באופן אירוני אני מודה להן. למדתי שאני יכולה להגיע לקצה השני של העולם, אבל לא יכולה לברוח מעצמי.
לימדו אותי שיעור בנחישות.

הקפתי את עצמי בכל מה שעושה לי טוב: משפחה, חברים טובים ותמונות עם משפטי השראה. 
הענן האפור הלך והתבהר. התחלתי להתחבר לעצמי מחדש. כבר לא הרגשתי אבודה. הייתי במקום הנכון.
סוף סוף אפשרתי לעצמי לחלום.

והיום?

הלידה של נועם הייתה גם קצת שלי. ממש סימבולי. סינרגיה מטורפת.
גוזל קטן, שחשף את הלביאה שבי לעולם.
היום אני אימא לשני אוצרות, נועם ומיקה. מעצבת פנים עצמאית ומאושרת. שלמה.
נהנית לעצב בתים למחייתי, להקשיב ללקוחותיי ולהגשים עבורם את בית חלומותיהם.

 בלוג עיצוב פנים - הגשמת חלומות

                                                             מיקה ונועם או בכינויים מיקוש ונימי

 אז למה ביקשתי שיצבטו אותי?

כי החלום שלי הפך למציאות. השנה אני מרגישה שקצרתי פירות מרגשים במיוחד. 
אחד הבתים שעיצבתי יתפרסם בספר עיצוב מאת אורלי רובינזון, התראיינתי בטלוויזיה והבלוג משגשג.( חמסהשוםבצל). 
השבוע האדריכל אמיר נבון, הבעלים של 6b, (המכללה הנהדרת בה למדתי עיצוב), הזמין אותי לקחת חלק בפרויקט מטוווווווווווווווווווורף יחד אתו בתל אביב, עם עוד שותפה מהממת, רותם (רותם- איזה כייף שאת השותפה שלי).
זכות גדולה ומרגשת. מבטיחה לעדכן בהמשך.

נוכחתי לדעת ולחוות שמחשבות יוצרות מציאות.
חלומות נועדו שנגשים אותם.
תאמינו, תכוונו, בעיקר תתאמצו והם יתממשו.

זו הזדמנות נהדרת להודות לכם קוראים יקרים.
אתם חלק מהחלום שלי. 
תודה על כך שאתם משאירים הודעות כה מרגשות ומשמחות.

מוזמנים לשתף את הפוסט אם הוא נגע בכם ואתם מרגישים שיתרום גם לאחרים....Go make my day

אם יש כאן בקהל חברים חדשים, אתם מוזמנים להירשם לקבלת עדכונים במייל.

עדכונים

שלכם,

סיון