בלוג עיצוב פנים

אני:" וואי לא כתבתי פוסט כבר 3 חודשים גאד!"
חברה:" אוי אחותי, מה זה השטויות האלה בלוג".
אני :" תגידי את אמיתית?!
חברה: " למי יש זמן לזה...ותגידי ואיך את מספיקה הכל?
איך את מצליחה גם לעבוד במשרה מלאה כמעצבת פנים, למכור תמונות, לתחזק בלוג, אינסטגרם, פייס, להיות אמא, רעיה, לתופף, לטמפרר שוקולדים, או איך שקוראים לזה ובין לבין בכלל לנשום?"
אני: "אההה, זה? זה מה זה פשוט. אני לא!!! אני אומנם רוצה לטרוף את כל העולם, להספיק מלא דברים, אבל באמת שאני לא מספיקה את כל מה שאני רוצה. הלוואי.
עושה את הכי טוב שאני יכולה ומודעת לעובדה שיש דברים שאגיע אליהם אח"כ. בקצב שלהם, בזמנם".
חברה: "אז למה בעצם את מתחזקת בלוג? אם אין לך זמן, למה את צריכה את זה?"
אני: "שאלה מצוינת...אני עוד אכתוב על זה פוסט".

שתינו צוחקות
זה הקטע של בלוגריות, ברגע שאת כזו, כל דבר פתאום נראה לך כמו רעיון נהדר לפוסט.
תוך שנייה את כבר מדמיינת את הידיים שלך רצות על המקלדת ומבלי לספור עד 10 נשלפת המצלמה. 


אז למה בעצם בלוג?

1. אתגר אישי

את הבלוג שלי פתחתי מתוך אתגר.
אני אשת המספרים. תנו לי פיזיקה, מתמטיקה, כימיה ואני עפה. משוגעת על זה.
מותר להשוויץ פה שסיימתי בלימודי ההנדסה את הקורס חשבון אינפי' עם ציון 98 סופי ? קורס של 6 נקודות. מותר:) .
לעומת זאת כתיבה, אההה, פעם היתה נקודת החולשה שלי. ככה זה כשיש לך לקויות למידה ודיסלקציה.
האותיות מתערבבות, הקריאה מעייפת והכתיבה מלאה בטעויות כתיב.
נקודה רגישה, מבאסת, מעצבנת, אבל חיים איתה בשלום. מחבקים אותה. מי אמר שהכול חייב להיות מושלם?!
מי שכבר מכיר אותי יודע שאני אוהבת ללמוד, מאוד.
חייבת את זה כאוויר לנשימה.
בחופשת לידה של מיקה הבטתי ברשימת הwish list  ושם היא כיכבה השורה "להשתפר בכתיבה ולפתוח בלוג".
המשאלה הזו עברה איתי כל שנה מרשימה לרשימה.
החלטתי שעם הלידה של מיקה אני חייבת קצת לזוז מאזור הנוחות ולעבוד על שריר הכתיבה.
נרשמתי לקורס של יונית צוק. הפרלמנט הראשון והשאר היסטוריה משמחת.
סיפוק אדיר. מודה על היום הזה. למה אני מודה?! יש פה עוד סעיפים בהמשך . תיכף תבינו למה.


2. חברויות

כאשר נרשמתי ל"פרלמנט" לא ידעתי שמלבד הבלוג, גם אסיים את הקורס עם חברויות חדשות באמצע החיים. נשים יוצאות דופן, מרתקות, מעוררות השראה. נשים בכל הגילאים. קולגות נפלאות איתן אני יכולה להתייעץ, לשתף, לגדול ולצמוח יחד. מאז "הפרלנט" עברו כמעט 4 שנים ומעגל החברויות והבלוגריות שאני מכירה הוא עצום. מסתבר שיש ברנג'ה שלמה של בלוגריות ואנחנו זן מאוד מפרגן, מעצים ומחבק שכייף להיות חלק ממנו.

3. עבודה

כאשר פתחתי את הבלוג ידעתי שאמא שלי תקרא אותו, גם אחותי, אולי אח שלי וקומץ קטן של חברות. הידידים שלי אפילו די צחקו ושאלו אותי: "מה את בת 16? מה קשור בלוג?". טוב, נו... בחלומות הכי ורודים שלי לא חלמתי שהוא יצמח ככה וכל כך מהר. מודה על כך ומתרגשת מכל תגובה והודעה. כל כך לא מובן מאליו. זה מדהים אותי שגם חלק מהלקוחות שלי מגיעים אלי בעקבות הבלוג. לפעמים הם מספרים שהם נתקלו בו במקרה ברשת, דרך חברים, או הגיעו דרך דר' גוגל.  

4. ריפוי

לכתוב זה משחרר. זה מהנה. גיליתי שזה מסדר לי את המחשבות. מפקס. אם אני ממש מתרגשת/ עצובה/ כועסת הכתיבה משחררת את הכל. מנקה. מקלילה. אתם חייבים לנסות.

5. סיפוק

כל כך משמח ומרגש אותי לקבל מכם הודעות. לדעת שהחומר בבלוג משמש לכם כמקור לידע והשראה. זו זכות עצומה. יש יותר מספק מזה? תודה

6. הפתעות

בעקבות הבלוג, בין היתר, אני כל הזמן מצלמת. לפני הבלוג ולידת הילדים בקושי צילמתי. מי ידע שאתאהב במצלמה, בצילום, שאפתח חשבון אינסטוש שאעלה בו את התמונות, שאמכור יום אחד תמונות שלי אחרי בקשות רכישה מעוקבים שהפכו ללקוחות, שאצלם למקדולנדס ו.... ?בקיצור, לפעמים אין לדעת לאן הדבר הזה יקח אותך. זה מדהים איך הכל מתחבר בצורה מפתיעה.


אמרתי לכם... בלוג זה דבר נהדר.
גילוי נאות את הפוסט הזה כתבתי הפעם גם עבורי.
לימים בהם אני במרדף נגד הזמן, עמוסה לעייפה וללא אנרגיות, או חשק לכתיבה.
שיזכיר לי בדיוק בדיוק למה אני פה ויזיז לי את הישבן לכיוון המקלדת.
לחיי הפתעות, הצלחות ורשימות wish list  משנות חיים:)

אם יש כאן בקהל חברות וחברים חדשים, אתם מוזמנות/ים להצטרף להרשמה:


קישור גוגל פלוס קישור אינסטגרם קישור פינטרסט קישור פייסבוק

שיהיה לכולנו  סופ"ש משמח,

סיון